“כשאבא גר בבית אחר”

כְּשֶׁאַבָּא גָּר בְּבַיִת אַחֵר

מְאַת: גַּיא חַגַּי שְׁטְרָאוּס

לִפְנֵי שֶׁאַבָּא גָּר בְּבַיִת אַחֵר,
כָּל לַיְלָה סִפּוּר לִי סִיפֵּר:
פַּעַם עַל פִּיוֹת, פַּעַם אַבִּירִים –
אַבּוּשִׁי הַמְּבֻלְבָּל תָּמִיד מְעָרֵב סִפּוּרִים.

הַפִּיוֹת לוֹחֲמוֹת, לָאַבִּירִים שְׁמָלוֹת,
מַצְחִיק אוֹתִי הָאַבָּא הַזֶּה –
בְּכָל יוֹם הַסִּיפּוּר מִשְׁתַּנֶּה!

עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בַּכִּתָּה בּ׳,
יְהוֹנָתָן בַּגַּן,
וְשַׁגַּיא הַפִּצְפּוֹן זוֹחֵל בַּפָּעוֹטוֹן –
אַבָּא לֹא גָּר אִתָּנוּ כְּמוֹ פַּעַם,
הוּא גָּר בְּרָמַת גַּן.

אַבָּא רָחוֹק – שָׁעָה נְסִיעָה,
אֵלָיו בְּרַכֶּבֶת אֲנִי נוֹסַעַת,
בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה – אֵיזֶה כֵּיף לִי!
אַבָּא שֶׁלִּי – הוּא פָּשׁוּט מַתָּנָה.

הַכֹּל הִתְחִיל מַמָּשׁ לֹא מִזְּמַן,
עוֹד כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בַּגַּן.
חָזַרְתִּי בַּהֲסָעָה –
וְרָאִיתִי: אִמָּא וְאַבָּא נִרְאִים מוּזָר…

“בּוֹאִי, שְׁבִי”, אָמַר לִי אַבָּא,
וְאִמָּא הֶחֱזִיקָה אֶת יְהוֹנָתָן עַל יָדֶיהָ,
שַׁגַּיא הַמָּתוֹק קִפֵּץ בַּלּוּל בְּהִתְלַהֲבוּת.

“מְתוּקִים שֶׁלִּי”, אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד,
“אַבָּא הוֹלֵךְ לָגוּר בְּבַיִת אַחֵר…”
אָמְרָה אִמָּא בְּקוֹל חָנוּק,
אָמַר אַבָּא – וּמַבָּטוֹ קָשֶׁה לְשִׁכְחָה.

אָמַרְתִּי:
אַבָּא, אַל תֵּלֵךְ לְבַיִת אַחֵר!
אֲנִי מַבְטִיחָה – אֶת הַחֶדֶר תָּמִיד אֲסַדֵּר,
שִׁעוּרִים אֲכִין בַּזְּמַן,
וְאֶהְיֶה הָאַחוֹת מִסְפָּר 1 בָּעוֹלָם!

“אֲהוּבָה שֶׁלִּי”, חִבְּקָה אוֹתִי אִמָּא,
“אַתְּ יַלְדָּה נֶהֱדֶרֶת וְאַחוֹת מֻשְׁלֶמֶת.
אַבָּא עוֹבֵר לָגוּר בְּבַיִת אַחֵר –
וּבִכְלָל לֹא בִּגְלָלֵךְ.”

וְאַבָּא אָמַר בְּקוֹלוֹ הַסַּמְכוּתִי:
“אַל תִּדְאַגִי נְסִיכָה,
כָּל לַיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה – סִיפּוּר לָךְ אֲקָרֵא.
וּבְסוּפֵי שָׁבוּעַ – פִּיקְנִיק נַעֲשֶׂה בַּגִּינָּה,
וְאוֹתָךְ וְאֶת יְהוֹנָתָן – אֶקַּח כָּל חַג לַחוּפְשָׁה.”
אַבָּא שֶׁלִּי גָּר בְּבַיִת אַחֵר
רֵיחַ הַקָּפֶה בַּבֹּקֶר חָסֵר.
בַּטֵּלֵוִיזְיָה כְּבָר אֵין שִׁידוּרֵי סְפּוֹרְט,
וְעַל הַכּוּרְסָה שֶׁל אַבָּא –
אִמָּא מִנַּמְנֶמֶת לְעֵת עֶרֶב, קַלּוֹת.

פִּתְאוֹם הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל
הַתְּמוּנָה שֶׁל אַבּוּשִׁי – עַל הַמָּסָךְ מִתְגַּלָּה.
“לִינוּשׁ הַיָּפָה, הִבְטַחְתִּי סִיפּוּר לְסַפֵּר –
תִּיכָּנְסִי לַמִּיטָּה,
וּלְהַרְפַּתְקָאָה חֲדָשָׁה נֵצֵא בְּיַחַד.”

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת –
לְהַרְבֵּה יְלָדִים יֵשׁ שְׁנֵי בָּתִּים.
שְׁנֵי חַדְרֵי שֵׁנָה, וּבְכָל אֶחָד –
קִירוֹת וְרוּדִים וַאֲרֻנוֹת עִם כּוֹכָבִים.

בְּיוֹם הַהוּלֶּדֶת אֲנִי מְקַבֶּלֶת שְׁנֵי מַתָּנוֹת,
וּבְחֲנוּכָּה – דְמֵי חַג פַּעֲמַיִם.
כִּי עִם הוֹרִים כָּמוֹ שֶׁלִּי –
אֲנִי שְׂמֵחָה פִּי שְׁנַיִם!

זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא, לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי בָּתִּים.
עִם אַבָּא – עוֹשִׂים חַיִּים מְשֻׁגָּעִים,
עִם אִמָּא – אֲנִי מִתְאַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְמוֹפָעִים.
כָּל יוֹם – הַרְפַּתְקָאָה מֵחָדָשׁ.

הַחֲלוֹם שֶׁלִּי? לִהְיוֹת מַדְעָנִית, אוֹ רוֹפְאָה.
וְעִם הוֹרִים כָּמוֹ שֶׁלִּי – זוֹ תִּהְיֶה מְשִׁימָה קַלָּה.
עִם אַבָּא – תּוֹפֶסֶת אֲנִי אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק,
וְסִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת זוֹלֶלֶת בְּלִי הַכָּר.

וְהַיּוֹם – יוֹם מְיֻחָד בְּמִינוֹ.
אֲנִי, יְהוֹנָתָן וְשַׁגַּיא – יָרַדְנוּ עִם אַבָּא לְאֵילַת.
בַּלַּיְלָה יָשַׁנּוּ בְּאוֹהֶל עַל שְׂפַת הַיָּם,
מְחוּבָּקִים כֻּלָּנוּ – אֲנִי עַל הַבֶּטֶן,
וִיהוֹנָתָן וְשַׁגַּיא – לְאַבָּא אֶת הַכְּתֵפַיִם מְרַדְּמִים.

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת בְּלֵב שָׁלֵם –
זֶה לֹא נוֹרָא לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי בָּתִּים.
יֵשׁ לִי שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, וְיוֹפִי שֶׁל מִשְׁפָּחָה,
מַמְלִיצָה לַכֻּלָּם – הוֹרִים גְּרוּשִׁים!
כִּי אִתָּם – אֲנִי עוֹשָׂה חַיִּים מְשֻׁגָּעִים