מאפס למיליון ב־30 יום  הוא הכול מלבד "זבנג וגמרנו". כתיבת הספר גרמה לי לחשבון נפש אדיר. פחדתי לגלות את כל הסודות שלי וחששתי שאם אגלה אותם כבר לא יהיה לי מקום מרכזי בעולם הזה.   

במהלך כתיבת הספר גליתי המון על עצמי, היכיתי על חטא ונזכרתי כמה טעויות עשיתי בדרך. איך קרה שלמדתי את הכל בגיל 41 ולא בגיל 20 ואולי בכלל בזבזתי לריק חלק גדול מחיי. אני לא יכול שלא לחשוב על העובדה שהיכולות הקיימות שלי היו שם כבר בגיל 20. 

מעטים האנשים שמגיעים לכלא. לפני המאסר לא הכרתי אף אחד שישב בבית הסוהר. העבריין הכי קרוב אלי היה עבריין נהיגה. בכלא למדתי שכל אחד יכול למצוא את עצמו במאסר. זה זמן לחשבון נפש אמיתי עם עצמך וזו פעם ראשונה בחיים שאתה נמצא בעצירה מכל מה שעשית קודם, בסטופ, רק אתה והמחשבות שלך. בכלא התבהרה לי התמונה כולה. כמו שאדם לפני המוות רואה סרט בן דקה של חייו, כך גם אני עשיתי חשבון נפש.   

לעשות כסף זה הדבר הקל, הרווחתי כסף עוד בילדות. דווקא בגלל מחסור בו בתור ילד, כשאין כסף, זה גרם לי לרצות אותו יותר. אני זוכר ימי הולדת בהם להוריי לא היה כסף לקנות לי מתנה. לעומתם, אני הזמנתי בעבור בני יהונתן, לרגל יום הולדתו השני את יובל המבולבל. באותם רגעים חשבתי שאני רוצה לשמח אותו ולהעניק לו דברים שלי לא היו. היום אני מבין שרציתי לעשות "שופוני", להראות לכולם שהנה אני פה והנה אני מוצלח ויש לי כסף ומעמד. היום אני מבין שהכל הבל הבלים.